אז הוצאנו פנזין / קרני בן-יהודה

הפנזין אבק יצא ב-1992. אני הייתי בת 17, עזבתי את בית הספר וצבעתי את השיער בצבע אחר כל חודשיים. דברים קרו בעולם ובארץ. דנה הציעה שנוציא פנזין ונכתוב על מוסיקה אלטרנטיבית. על דברים שהיינו רוצות לקרוא עליהם, או לחליפין, לכתוב עליהם. על דברים שלא כתבו עליהם אז בארץ. זה היה רעיון פנטסטי.

אז הוצאנו פנזין. חמישה גליונות של אבק וגליון נוסף שמעולם לא ראה אור. פרסמנו מודעות וחיפשנו כותבים. אספנו כתבות. דנה הקלידה במכונת כתיבה את כל הטקסטים וערכה.גזרנו והדבקנו את הכל על גליונות A3, צילמנו בזירוקס והידקנו בסיכות. לבסוף הלכנו לחנויות התקליטים המובחרות והפצנו את המוצר המוגמר.

לאורך השנים, אבק הפך בשבילי לבליל של זכרונות מנעורים שיכורים למדי. אני זוכרת אותי ואת דנה קונות סלוטייפ שקוף מיוחד שלא יראו במכונת צילום, גוזרות ומדביקות כתבות ותמונות בין ערימות של תקליטים וקלטות. אני זוכרת שמוטי שהרבני הביא לנו את הלטראסטים שנשארו לו מאז שהוציא את "נייר". אני זוכרת את הריח של חדר תיבות הדואר בשכונת בבלי. אני זוכרת לילות ארוכים מול מכונות זירוקס במשרדים שונים ומשונים. אני זוכרת לילות של שכרות ותליית פוסטרים ברחבי תל אביב, ובאופן אפוף, נראה לי שאני זוכרת גם נסיעות באוטובוסים לחיפה ועליה לבית התקליט בירושלים.

ב-1993 הכל התחיל להתפרק. חלק מהחברים שלנו שהיו בעצם גם הכותבים שלנו גויסו לצבא לאט לאט. התחלתי להבין איפה אני חיה. או שרק התחלתי להבין שיש משהו שצריך להבין. הסצנה מסביבי קרסה גם היא, לפחות כך הרגשתי. אני חושבת שמעולם לא יצאתי מההלם ההוא. המשכתי להקשיב למוסיקה אבל משהו גרם לי לא לרצות לקחת חלק פעיל במה שקורה בארץ. הפכתי לשומעת פאסיבית. חיפשתי את עצמי הרבה שנים. גרתי בחו"ל וחזרתי. זה קרה להרבה אנשים.

באותו הזמן אבק זה נראה לי דבר מובן מאליו, פשוט משהו שעושים. קמים בבוקר ועושים פנזין. היום זה נראה לי די מדהים שזה בכלל קרה. עוד יותר מדהים בעיני הוא שאבק עדיין עומד בזכות עצמו. קשה לומר שזכרתי את כל מה שפרסמנו. אחרי הסריקות קראתי הרבה מהכתבות מחדש. אני אמנם משוחדת, אבל התוכן עדיין מרתק אותי וראוי לקריאה בזכות עצמו, ולא רק בגלל ההצצה שהוא נותן לסצנה שהיתה אז ואל החיים שחייתי אז. קשה לי להאמין שכל זה באמת קרה, ואולי זאת סיבה הולמת כדי להעלות את כל העניין הזה לרשת.



אז הוצאנו פנזין / קרני בן-יהודה: נכתבו 2 תגובות

  1. צואה רכה כתב\ה,

    לא יקום ולא
    ישן ולא ינום
    ולא ייגע
    איפה יש איפה
    מאמינים גדולים במוות
    מחלה קשה
    ישוע

  2. אבי שאמי כתב\ה,

    גיליתי את האוצר היום

כתבו לנו תגובה







תודות:
לגיא כהן על הסריקות ולכותבי ומשתתפי אבק לדורותיהם